אני אוכלת   

עדי פלד-שריג

וּמוּל חַלּוֹנִי קְבוּצוֹת שֶׁל רָצִים. בִּגְדֵיהֶם נוֹצְצִים, מְּדִיפֵי נַחַת רוּחַ, מְמַהֲרִים לְמָקוֹם פּוֹזִיטִיבִי. רוֹכְבֵי הָאוֹפַנַּיִם גַּם הֵם עוֹד רֶגַע יוֹפִיעוּ. עָיְפָה קִנְאָתִי. אֲנִי אוֹכֶלֶת לֶחֶם, כִּכָּרוֹת, וּבְבָתֵּי קָפֶה נִקְצָצִים סָלָטִים סַסְגּוֹנִיִּים כְּאֶרֶץ אֶפְשָׁרֻיּוֹת בִּלְתִּי מֻגְבָּלוֹת. פַּעַם הָיִיתִי חֵלֶק  מִדְּבָרִים רַעֲנַנִּים כָּאֵלֶּה, כָּעֵת רַק כּוֹחַ כְּבִידָה. אֲנִי יוֹדַעַת, גַּם בְּחַדְרֵי כֹּשֶׁר נִבְנוֹת עָרֵי שְׁרִירִים מִסְכֵּנוֹת. גַּם בָּהֶן מֻחְבָּאִים תֵיעוּב, בּוּשָׁה, עֶצֶב. דְּרָכִים רַבּוֹת וְרָעוֹת קַיָּמוֹת לְמִלּוּי תֹהוּ וָבֹהוּ, לִסְתִימַת בּוֹרוֹת מְּלֶאֵי חֶסֶר- מְרִימָה צַלַּחַת שְׁבוּרָה לְחַיֵּי דְּבָרִים כָּאֵלֶּה. אֲנִי אוֹכֶלֶת וּמִתּוֹךְ צִיּוּרֵי רֵנוּאַר וּבּוֹטֵרוֹ מַבִּיטוֹת בִּי נָשִׁים דְּשֵׁנוֹת. מְסַפְּרִים כִּי הָיוּ כָּאן פַּעַם נָשִׁים מְאֻשָּׁרוֹת וּשְׁלֵמוֹת, זַן זֶה נִכְחַד כְּשֶׁהַשֶּׁפַע הִפְצִיעַ, פַּעַם, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת. כְּדֵי לְהַבִּיט בִּי, הַשְּׁמֵנָה הָאַחֲרוֹנָה, הַשּׂוֹרֶדֶת, עוֹף מּוּזָר גָדוֹל- אֶלֶף רָזִים מִצְטוֹפְפִים בַּתּוֹר. כְּשֶׁאֹהֶל הַקִּרְקָס יִפָּתַח אֶתְגַּלֶּה לְמוּלָם גְּדוֹלָה וְשׁוֹאֶגֶת. אֶטְרֹף מְאַלֵּף וּכְלוּב, אֶת כָּל הַקָּהָל הַצָּנוּם הַגָּדוֹל אֶטְרֹף, וְאָנוּחַ הַרְבֵּה וְאֶשְׂמַח מְעַט, אֶתְיַסֵּר וְאַמְשִׁיךְ לֶאֱכֹל.